“מאז שהילד נכנס לגן, אני עובדת שבוע- שבוע, שבוע בבית עם הילד ושבוע בעבודה. הילד חולה הרבה, מעלה חום גבוה, סובל מדלקות אוזניים חוזרות ולפעמים אף דלקות גרון שמפתחות לדלקת ריאות. בשבוע שעבר הוא נדבק בוירוס וסבל משלשולים והקאות… הוא קיבל הרבה אנטיביוטיקה, כל פעם אנטיביוטיקה חזקה יותר…”
נשמע מוכר? לרפואה הקונבנציונלית אצבע מאוד קלה על ההדק בכל הקשור למרשמי אנטיביוטיקה ולעיתים רבות שלא לצורך. התוצאה – יצירת זנים עמידים של חיידקים וגרימת נזק לגוף האדם הנוטל את התרופה.
ההומאופתיה הקלאסית מציעה דרך טיפול שונה, התרופה ההומאופתית מחזקת את מערכת ההגנה הטבעית של הגוף ומונעת את חזרת הדלקות. התרופה האנטיביוטית פועלת על החיידק במספר מנגנונים שונים. חלק מהתרופות פועלות על דופן התא וגורמות להריסתו ובכך לתמותת החיידק. תרופות אחרות עוצרות את התרבות החיידק ובכך גורמות לחיסולו. הבעיה היא שבגופינו קיימים חיידקים “טובים” השומרים על תקינות המערכות השונות והשימוש בתרופות האנטיביוטיות הורס גם אותם ומאפשר צמיחה של פטריות וחיידקים אלימים יותר שגורמים לבעיות עיכול, בעיות במערכת הנשימה, לפטריות וגינליות והרשימה עוד ארוכה..
במקרים רבים מגיע ילד או תינוק לרופא עם חום גבוה או עם סימנים אחרים המעוררים חשד לדלקת, הרופא נותן מרשם לאנטיביוטיקה ואחר כך מסתבר שמדובר במחלה וירלית שאינה זקוקה לטיפול מסוג זה.
איך יתכן שבזמן שילד אחד חולה אחת לשבועיים, ישנם ילדים שלא נדבקים כמעט במחלות למרות החשיפה לאותם וירוסים וחיידקים בדיוק?
התשובה פשוטה – המערכת החיסונית של הילדים האלו חזקה יותר והגוף שלהם מסוגל להדוף את אותם גורמים מדבקים בקלות רבה. הילד שחולה אחת לשבועיים ומטופל בתרופות אנטיביוטיות , “מנצח” את החיידקים ואת המחלות באמצעות האנטיביוטיקה, אבל עם כל טיפול כזה יורדת יכולתו להתמודד לבד עם המחלה, המערכת החיסונית שלו הולכת ונחלשת ולכן החיידקים שבים ומכריעים אותו בתדירות גבוהה.
ההומאופתיה רואה את האדם כשלם ומטפלת באדם ולא בחיידק, או בגורם מחלה אחר. ההומאופתיה מחזקת את המערכת החיסונית ומזרזת את תהליך ההחלמה, זאת על מנת שהגוף יוכל להתגבר בעצמו על כל פולש חיצוני (וירוסים, פטריות, חיידקים והשפעות סביבתיות שונות). הטיפול ההומאופתי פועל בשני מישורים, בטווח הרחוק – חיזוק המערכת החיסונית ומניעת הדלקות, בטווח הקצר – טיפול הומאופתי נקודתי במצבים של דלקות חריפות יביא לשיפור במצבו של החולה תוך מספר דקות או שעות.
במהלך הטיפול, ההומאופת אוסף את כל הסימנים והסימפטומים, הן הנפשיים והן הפיזיים ויחד עם אפיונים כללי של האדם, הוא מחפש תרופה הומאופתית (הומאו= דומה פתוס= מחלה), כלומר תרופה אחת ויחידה הדומה לתמונת המחלה של החולה.
התרופה ההומאופתית פועלת כחיסון. מאחר והיא דומה למחלה, היא “מזכירה” למערכת החיסון שהגיע הזמן לפעול ולהתגונן וכך הגוף יוצר תגובה הפוכה לפעולת התרופה, זהו הניסיון של הגוף לשמור על איזון. כאשר הגוף הודף את התרופה ההומאופתית הוא מרפא גם את מחלה.
כלומר התרופה ההומאופתית מהווה גירוי לכוחות הריפוי הטבעיים הטמונים בגוף לחזור למצב של איזון, מצב שבו הסימפטומים והסימנים נעלמים. יתרה מכך, לא מדובר רק בסימפטומים הגלויים לעין, כל הסימפטומים והסימנים, הן הנפשיים והן הפיזיים, מצב רוחו של האדם משתפר, הוא מרגיש חיוני יותר, יצרתי יותר והוא חסין יותר להתמודדות עם גורמי מחלה שיפגוש בעתיד.
להלן דוגמא להתייחסות ההוליסטית של ההומאופתיה לאדם כשלם ולריפוי שהתרחש בכל הרמות פיסית ,מנטלית ורגשית:
א’ ילדה בת שנה וחצי הגיעה אלי לטיפול אחרי ארבע דלקות ריאות רצופות במהלך חצי שנה, והאמא מספרת: “א’ קיבלה אנטיביוטיקה, ומיד כשסיימה את הטיפול האנטיביוטי החום שוב עלה… היא ילדה שקשורה מאוד אלי ולאבא שלה, קשה לה להיפרד מאיתנו, רק מניחה אותה על הרצפה והיא צורחת בכל הריאות בלי נשימה, צריכה להיות כל הזמן בידיים. בלילה ישנה איתנו לא מוכנה לישון לבד. אף אחד אחר לא יכול לשמור עליה כי היא לא מוכנה ללכת לאף אחד. מאוד קנאית לאחותה, אם אבא מרים אותה מיד צורחת…”
א’ קיבלה את התרופה ההומאופתית cina , וחודשיים מאוחר יותר אמה מספרת:
“מאז שהיינו אצלך העלתה פעם אחת חום ל39 , זה עבר אחרי יום, לא פיתחה דלקת. פתאום היא הולכת מיוזמתה ומתקרבת לאנשים אחרים, לגיסי ולאחותי, אליהם לא נהגה לגשת קודם. מצבה השתפר גם בלילות, יש לילות שהיא ישנה במיטתה ויש לילות שלא”.
שנה אחרי א’ בריאה, הדלקות ריאה לא חזרו, לעיתים רחוקות יש מחלות חום של יום אחד שהיא מתגברת עליהן לבד, היא עדיין מופנמת באופיה, אבל כבר אפשר להשאיר אותה עם בני משפחה אחרים, ישנה לבד במיטתה והרבה יותר עצמאית.
לסיכום, טוב שיש אנטיביוטיקה, נורופן ואקמולי, אבל חשוב לא להשתמש בהן באופן יומיומי ולהשאיר אותן רק כקו אחרון בטיפול.
